לאחרונה קראתי את הכתבה הזאת בIGN על 25 דמויות האנימה הטובות ביותר:
http://www.ign.com/a...aracters?page=5
במקום הראשון עומד שינג'י איקרי, הדמות הראשית באנימה מאוד ישנה, אך גם מאוד פופולרית בשם Neon Genesis Evangelion.
לאנימה יש מוניטין מכובד של יצירת מופת גאונית שעד היום משבחים אותה על גאונותה.
כשראיתי שהדמות של שינג'י נמצאת במקום הראשון התעצבנתי מאוד.
האנימה הזאת נוראית. אני אסביר למה.
בNGE, שינג'י הוא ילד צעיר שנבחר להטיס רובוטים ענקיים בגודל גורדי שחקים שנקראים אוונגליון.
מטרת הרובוטים היא להביס מפלצות הנקראות 'מלאכים', אשר מופיעות מאמצע שומקום בכדור הארץ ומאיימות להחריב כל שבדרכם.
יחד עם 2 טייסות אוונגליון נוספות, הם מצילים את העולם מהמלאכים שוב ושוב מדי פרק.
נשמע בסיסי מאוד, לא? אפילו קצת בנאלי ורדוד אולי...?
כי זה בדיוק מה שזה.
גם כשקיוויתי שבאמצע הסדרה אולי יתחיל משהו בעלילה שיצית עניין בסיפור, גיליתי ששום דבר מלהיב לא קורה לאורך כל הסדרה.
אז למה לעזאזל NGE נחשבת לאנימה הכי גאונית גם כמעט 20 שנה אחרי?
כי האנימה כל כך עמוקה וכל כך מלאת רבדים שעצם המורכבות היצירתית שלה גרמה למבקרים לעוף עליה.
אני אסביר.
העלילה הסתמית (שאגב מפוצצת בחורים בעלילה ובשאלות שלא נענו) משמשת בסך הכל ככלי בשביל להציג את שינג'י כאדם מורכב מאוד, אחד בעל בעיות נפשיות חמורות, הסובל מבדידות ודיכאון ממושך, שמתגבר ככל שהסדרה מתקדמת.
דמויות המשנה גם לאט לאט נחשפות כבעלות חולשות נפשיות ובמצב מנטלי דומה.
זה נשמע יפה כשמציגים את זה כך, אני מוכרח להודות, הבעיה היא שהסדרה עושה עבודה גרועה מאוד בלהציג את זה.
אין לי בעיה עם עומק ודמויות מורכבות ומתפתחות, שלא תבינו לא נכון, כל עוד זה נעשה בטעם טוב ובלא בצורה ילדותית וחסרת יצירתיות, שבמסגרתה מנפיצים עלילה מטופשת וחסרת היגיון בשביל להעביר מסר עמוק יותר.
אחת הסיבות ש'שובר שורות' הצליחה כל כך, היא בגלל שהיא הציגה שילוב מושלם של עלילה גאונית ומעניינת ודמויות מורכבות ועמוקות.
'מחברת המוות' (אנימה נורא פופולרית אחרת) הצליחה מאותה סיבה של שילוב כזה.
NGE מציגה עלילה לא מעניינת בכלל ודמויות לא מעניינות.
אין שימוש נכון בבעיות הנפשיות של הדמויות במסגרת העלילה, לא תמיד גם ברור מה עובר עליהן.
לקראת הפרקים האחרונים של הסדרה, התחילו להכניס לפרקים מעין סצינות HEAD TRIPS, שהיו בעצם הצצה אל תוך ראשן של הדמויות.
זה היה נגמר תמיד בסצנות ביזאריות לחלוטין שגורמות לך להרגיש שאתה על LSD, ואומנם מדי פעם הן היו מצליחות להעביר את המסר, בשאר הפעמים הן סתם קטעו את עלילת הפרק באמצע ולא הסבירו הרבה.
ככל שהסדרה התקדמה, התדירות של הHEAD TRIPS התגברה, עד שלבסוף, ב-2 הפרקים האחרונים של הסדרה, החליטו לנטוש לחלוטין את כל עלילת הסדרה ולעשות HEAD TRIP ארוך שלמעשה תפס את כל 2 הפרקים האחרונים!
זו לא כתיבה נכונה ומקצועית!
לא רק ש-2 הפרקים האלה היו הדבר הכי FUCKED UP שיצא לי לראות מזה הרבה זמן, הן הרגישו כמו עצלנות לשמה, ובנוסף לכך, בגללם לא היה שום סיום לעלילה! היא פשוט נקטעה באמצע!
הם החליטו פשוט לפתור את כל הקונפליקטים הפנימיים של הדמויות במעין סצנות חלום הזויות, במקום להיות חכמים ויצירתיים לגבי זה ולהטמיע את זה דרך עלילת הסדרה!
תחשבו על זה כאילו שב'דקסטר', ב-2 הפרקים האחרונים שלה, היו מחליטים לשכוח את כל העלילה ופשוט לעשות מעין סצנת חלום אחת ארוכה בין דקסטר לאביו המת, שבה הם מדברים על הבעיות הנפשיות של דקסטר, למה הוא הורג וכו'.
גם אם דקסטר היה מסיים את הפרקים האלה עם מעין הארה אלוהית שתגרום לו להפסיק לרצות לרצוח אנשים, זו כתיבה חובבנית וחסרת יצירתיות לחלוטין.
משום מה, אנשים אוהבים להסתכל על דרך הפעולה הזאת כאחת גאונית שנתנה יותר פוקוס לבעיות הנפשיות של הדמויות, שזה כאילו היה עיקר הסדרה, אבל זו טעות לפי דעתי.
להציג פן רגשי עמוק לדמויות זה נכון ואפילו חשוב לסיפור, אבל להציג אותו על ידי כתיבה עצלנית וחסרת שמץ של הברקה מרגיש פשוט כמו בדיחה על חשבון הצופים.
מה גם שאף פעם לא הרגשתי שהפן הזה הובלט מספיק במהלך הסדרה.
אני מבין שהם לא אמורים לצעוק את זה או משהו, אבל לפחות בסדרות כמו 'ילדי האנרכיה' היית יכול לראות את הקונפליקט של ג'קס בין חיי הכנופייה שלו לחיי המשפחה ואת הקושי שלו לשלב בין שניהם, וב'המתים המהלכים' היית יכול לראות את הקושי של ריק להתגבר על מות אשתו, לורי, והם שילבו את זה יפה בעלילה.
NGE היא בדיחה.
לדעתי המוניטין שלה מאוד מוטעה ולא ראוי.
לפחות סון גוקו היה במקום השלישי ברשימה של IGN... :/
