נכתב ב- 14/05/2008, 01:45
אתה מדבר מצד לשונו של האבן שושן לדעתי
ובלשון הקודש יש קצת עומק נוסף בדבר , ובקבלה בוודאי מבואר יותר
עיין כאן .
פסוק יט
וַיִּצֶר ה' אֱלהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. נָתַן לָהֶם שְׁלֵמוּת צוּרָה מַרְגֶּשֶׁת, אֲשֶׁר לָזֶה לא הָיָה מַסְפִּיק אָז הַכּחַ הַשְּׁמֵימִיִּי בִּלְתִּי כּחַ זַרְעִי שֶׁיַּעַזְרֵהוּ.
וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם. לְמַעַן יַכִּיר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְנִמְצָא חָדָשׁ, מִבְּלִי אֵין בֵּין בַּעֲלֵי חַיִּים דָּבָר נָאות לְעָבְדו.
לִרְאות מַה יִּקְרָא לו. כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה וְיִתְבּונֵן אֵיזֶה שֵׁם רָאוּי לְכָל אֶחָד מֵהֶם, כְּפִי הַפְּעֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת לְצוּרָתו.
נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמו. הִנֵּה שְׁמו הורָה עַל צוּרַת הַבַּעַל חַי הַנִּקְרָא בַּשֵּׁם הַהוּא, שֶׁהִיא נַפְשׁו אֲשֶׁר בָּהּ הוּא נִמְצָא בְּפעַל. .
ולפי דעתי שקריאת השם הוא העזר. והעניין, כי הקב"ה הביא כל חית השדה וכל עוף השמים לפני אדם, והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות, כלומר השם הראוי להם כפי טבעיהם. ובשמות נתבאר הראוי להיות עזר לחברו, כלומר הראויים להוליד זה מזה. ואפילו אם נאמין בשמות שהם בהסכמה, לא טבעיות (מו"נ ב ל), נאמר שקריאת השמות היא הבדלת המינים, כי עברו לפניו זכר ונקבה והתבונן בטבעם, איזה מהם עזר לחברו, כלומר המוליד ממנו, והודיע זה בשמות, כי הבהמה הדקה קרא בשם אחר, שכולן עזר זה לזה בתולדה שיולידו זה מזה, והגסה בשם אחר, והחיה בשם אחר, שלא יולידו מין זה מזה, וכן כולן. ולא מצא בכולן שתהיה בטבעה עזר לו ותקרא בשמו, כי קריאת השמות היא הבדלת המינים והפרד כחותם זה מזה, כאשר פירשתי למעלה:
ואין העניין שיהיה ביד האדם למצוא בהם עזר לו, כי בטבעם נבראו, אבל שאם יראה טבעו נאות באחד המינים ויבחר בו, היה הקב"ה מתקן טבעו אליו כאשר עשה בצלע, ולא יצטרך לבנותו בנין חדש. וזה טעם "כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", כלומר הוא יהיה שמו, שהקב"ה יקיים בו השם ההוא על עניין שפירשתי:
והנכון בעיני, כי לא היה החפץ לפניו יתברך לקחת צלעו ממנו עד שידע אדם שאין בנבראים עזר לו, ושיתאוה שיהיה לו עזר כמותם. ומפני זה היה צריך לקחת ממנו אחת מצלעותיו. וזה טעם "ולאדם לא מצא עזר כנגדו", כלומר ולשם האדם לא מצא עזר שיהיה ראוי כנגדו ותקרא בשמו שיוליד ממנו. ואין צורך בכאן לדברי המפרשים (ראב"ע בפסוק יח, והרד"ק): שאמרו כי יבא בכאן שם במקום הכינוי, ולו לא מצא עזר כנגדו, כדרך נשי למך (להלן ד כג), ואת יפתח ואת שמואל (ש"א יב יא). וזהו שאמר "זאת הפעם", כלומר הפעם הזאת מצאתי עזר לי, שלא מצאתי עד הנה בשאר המינים, כי היא עצם מעצמי ובשר מבשרי, וראוי שתקרא בשמי ממש, כי נוליד זה מזה:
ובמלת "זאת" סוד, יודע מדברינו בפרשת וזאת הברכה, אם יברכני צורי להגיע שם. ולכך החזיר "כי מאיש לקחה זאת". והבן:
בעניין המזל שהוזכר יש חשיבות למצבו הרוחני של האדם , האם הוא ישר וכשר ?
זה עשוי לגרום לו ליהיות מעל המזל , בכח המיצוות
אבל אם חלילה לא , ישנה בעיה ...
וכך הוא ביאור המילה ''מזל'' – נוזל מלמעלה, שמקרי האדם נקבעים מראש לצורך השלמת תפקידו הפרטי והכללי בתכלית הבריאה.
אדם שאינו מוצא את עצמו בעולם הזה, אות הוא כי טרם מצא את מקומו הנכון בחיים. כשאדם מוצא את מקומו הנכון כל הדברים מסתדרים, כל התחומים 'נופלים' במקום הנכון ומסתדרים כראוי.
חז''ל אומרים כי שלשת התחומים העיקריים עליהם דואג האדם בעולם הזה - ילדים, בריאות ופרנסה - אינם תלויים בזכויות האדם אלא במזלו העליון.
בחסידות מבואר, לפי מאמר חז''ל ''אין מזל לישראל'', כי המזל האמיתי של כל יהודי הוא מדרגת ה''אין'' האלקית. כשיש ליהודי בעיה באחד מהתחומים שהוזכרו הדבר נובע מכך שהוא עוד לא הגיע למדרגה של ''אין'', שאין לו בטול מספיק בפני האלקות ולכן מזלו אינו מאיר.
ועוד, היכולת של המזל להאיר תלויה במקומו של האדם, וכשהוא זוכה להגיע למקום הנכון מזלו יאיר והכל יסתדר. לכן אמרו חז''ל כי ''משנה מקום משנה מזל'' - שינוי המקום מאפשר למזלו של האדם להאיר להלן נרחיב בענייןזה.
חז''ל אמרו גם ש''משנה מעשיו משנה מזל'' ו''משנה שמו משנה מזל''.
בכללות, שינוי השם נוגע לילדים המנציחים את שמו של האדם (אצל אשה שינוי השם נעשה בחתונה, כשהיא מקבלת את שם בעלה, ובאמת גם אצל הבעל החתונה משנה שם והגדרה - הוא הופך מרווק לנשוי ( וכן כאשר אישה מתחתנת היא משנה את שם משפחתה וגם את חתימתה וכן על פי חכמת הגרפולגיה אפשר לראות את השינוי ביחס של האישה אל בעלה ולהיפך.
שינוי המעשים - עשיית תשובה וחזרה לחיי תורה ומצוות - שייך בעיקר לבריאות, שהרי ''גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם''.
שינוי המקום שייך בעיקר לפרנסה - אדם צריך למצוא את המקום הנכון בו יוכל למצוא עבודה ולחיות לפרנסתו, ופעמים רבות תלוי הדבר באזור המגורים וכדו'.
עם זאת, כל השינויים הללו כלולים בשינוי המקום הכללי - שהרי ''שינוי המקום'' האמיתי הוא שינוי מקום רוחני, מציאת השתייכות חדשה. בשינוי זה יש גם שינוי של מעשי האדם וארחות חייו - הוא עובר ל'מקום' אחר, לסגנון חיים אחר (בסוד ''משנה מעשיו משנה מזל'') - והוא עובר לחוג חברתי חדש המעניק לו 'שם חדש' והשתייכות חברתית חדשה (בסוד ''משנה שמו משנה מזל''). על האדם למצוא את מקומו האמיתי בעולם, ואז יאיר מזלו וכל בעיותיו יפתרו.
וכך מבאר הרמח''ל
''ואמנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה חכמים ז''ל 'מזל', יען אין עניינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו''.
הרמח''ל מוסיף שהמקור לביאור הזה בהנהגת המזל רמוז במדרשו של רבי שמעון בר יוחאי ''ובזמנא דאסתלק הוי''ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי, לית תמן לא אגרא ולא עונשא [ובזמן שמסתלק השי''ת הן מכסא דין והן מכסא רחמים, אין שם לא שכר ולא עונש] ... ובגין דהוי''ה אסתלק... בההוא זמנא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא''.
ביאור שחייו ופרנסתו של אדם תלויים לא תלויים בזכות אלה במזל
(תיקוני זהר תי' ע' עמ' קכז. עם ביאורי הגר''א עמ' קמח):
הוסיף הרמח''ל שבאחרית הגלות רוב ההנהגה תהיה מהנהגת המזל.
''אין מזל לישראל''
בין מזל האומה ובין מזל הפרטי
המהר''ל (חי' אגדות שבת קנו.) מבאר המחלוקת אם יש מזל לישראל, שנחלקו בין במזל היחיד, ובין במזל האומה – עם ישראל:
''אין מזל לישראל פירוש אפשר להכריע את המזל ע''י מצוות, אף שאינו מתפלל כלל, רק מעצמו נהפך ע''י מצוות, דע''י תפלה דבר פשוט דמועיל שהוא יתברך יעשה מה שירצה בשמים ובארץ'' – ע''י תפלה מועיל שינוי המזל אף למ''ד יש מזל לישראל, המחלוקת אם אפשר לשנות המזל ע''י מצוות ללא תפלה – אבל כך אמר שאין מזל לישראל, דהיינו לכלל ישראל אין מזל שישלוט עליהם, ואף ליחיד אם עושה מצוה דבר זה שקול, כלל ישראל מצד עצמם יש להם מדרגה עליונה נבדלת, וכמו היחיד כאשר עושה מצוה אלקית נבדלת דבר זה הוא על המזל''.
למ''ד אין מזל לישראל, הרי זה בין במזל האומה ובין במזל היחיד, אלא ששונה מזל האומה – ממזל היחיד. כלל ישראל בדרך כלל הם למעלה מן המזלות ואין למזל שליטה עליהם, ואילו היחיד אמנם הוא תחת המזל מ''מ ע''י מצוה אפשר שישתנה המזל. והסובר יש מזל לישראל, היינו, שבין מזל האומה ובין מזל היחיד, הכל תחת שליטת המזלות, אלא שתפלה יכולה לשנות המזל.
וכך כותב עוד: ''וכאשר ישראל הם כפי המדרגה שראויה להם שיהיה, אז בוודאי מצד מדרגת מעלתם אפשר להם לנצח המזל. והיחיד שאין כל כך מדריגתו [עליונה] מנצח אותו על ידי מצוה, ובפרט על ידי מצות צדקה''.
ובחי' אגדות (יבמות נ.) כתב:
''והא דאמר (מו''ק כח.) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא, היינו שאין הכל תלוי בזכות, רק במזל ג''כ, אבל בזכות ודאי תליא ג''כ, רק שהמזל ג''כ גורם''. ולפ''ז דברי רבא שאמר חיי בני ומזוני במזלא תליא הוא למ''ד אין מזל לישראל, כי למ''ד אין ביד הזכות לשנות המזל רק ע''י תפלה.
גם כשעם ישראל במעלתם יש אפשרות לשליטת המזל
מוסיף המהר''ל, אף שאמנם במזל הכללי של עם ישראל אין המזל שולט עליהם כשהם במעלת מדרגתם, אבל אין זה מפקיע לגמרי את שליטת המזל על האומה. יש פעמים שהמזל שולט על האומה, כשהמזל הוא כנגד ישראל מאוד, שאז גם צריך זכות גדולה לשינויו.
''ואין הפירוש שלא ישלוט עליהם המזל כלל, כי הכל לפי מה שהוא, כי אם המזל כנגד ישראל מאוד, צריכים ישראל זכות גדול להכריע את המזל, כמו במצרים שהיה מורה המזל רעה, כמו שאמר (שמות י,י) 'ראו כי רעה נגד פניכם', והשי''ת הפך אותו לטוב בשביל זכות אבות. מ''מ אין מזל לישראל שיהיה שולט לגמרי עליהם, דבר זה אינו, וזה משמעות אין מזל לישראל שיהיו לגמרי תחת המזל כמו שהם שאר האומות''.
עיקר העניין שרציתי להבהיר היא ששמו של האדם נוגע אל נטית הנפש שלו - מה הוא ומה תפקידו
ובאיזה כילים הוא מצוייד .
