נראה לי שכל שאמרת על וילנוב הולם בהחלט את נולאן גם בדנקרק ובמיוחד בזוועתון האחרון שלו. דנקרק היה אחד הסרטים המנוכרים ביותר שנתקלתי בהם בימי חיי, בייחוד לאור העיסוק שלו. בשום שלב לא חשתי הזדהות או אפילו קרבה כלשהי לדמות כלשהי בסרט. ואם רק תחשוב על הדבר האחרון הזה שהוא עשה (מצטער, קשה לי לקרוא לזה סרט) מבחינת עלילה, לא זו בלבד שהיא קלישאתית להחריד, אלא נופלת גם ברמה של תסריטאות למתחילים. פשוט שאל את עצמך מה בדיוק המוטיבציה של הדמויות בסרט.
ובאשר לרגש, נולאן מצא מתכון מנצח! בוא נכניס אישה, נעשה לה ילד... וזהו! וואלה מבריק!
(וכל זאת כשאני בכלל סולח על כל עניין היפוך-האנטרופיה, שהוא טורח לצטט כאילו כהצדקה אפשרית מבחינה מחקרית. רק לידיעה, תופעה של היפוך-אנטרופיה, אם היתה קיימת, היתה מונעת מהמציאות שלנו להתקיים מלכתחילה.)
אני מאד בעד חידוש וחדשנות בכל תחום. אבל אם כך נראית חדשנות לפי נולאן, באופן אישי אני בהחלט מוותר על כל שיש לו להציע לי. אם בכל זאת נהנית מכל שרץ לך על המסך, זו בהחלט זכותך. אני פשוט סבלתי קשות מכל שניה. האמת, גם אין לי מושג למה התעקשתי לצפות עד הסוף, אולי כי אשליית נולאן תפסה גם אותי - אבל בסרט הזה הוא פדה עד תומו ומעבר את כל הקרדיט הגדול והרב שהענקתי לו.
ונותר רק לקוות שטרנטינו לא יממש את האיום שלו...