סיום פשוט מצוין לסדרה הכי טובה שראיתי. סגירה מעולה של כל הקצוות. זה מטורף לחשוב שאת מה שקרה בשלושה הפרקים האחרונים אפשר היה למתוח על פני עונה שלמה (או סרט).
למרות השינויים הרעים שעברו עליו, עדיין עצוב לי על וולט. הוא היה כ"כ קרוב להצליח להתחמק מהכל. הסימבוליות שבסוף הוא מת במעבדה הייתה נהדרת. וולטר ווייט מת שם כבר מזמן, הייזנברג נולד ומת שם.
ג'סי - סיום טוב אך עדיין טרגי עבורו. יעברו שנים (אם בכלל) עד שיצליח לחיות עם עצמו. הרי הוא היה במצב זוועה עוד קודם, עכשיו כשאנדראה נרצחה בגללו אז בכלל. מאוד אהבתי את הפנטזיה המשיחית (ישו היה נגר) שהוא חווה בתחילת הפרק,
טוד, ג'ק ושאר הנאצים - פג תוקפם והגיע הזמן באמת. אני מוכרח לציין שאני עדיין לא סגור על הליהוק של טוד - או שהוא מוצלח מאוד או שהוא אסון. עד הרגע האחרון, למרות כל מה שעשה, הוא נראה לי כמו ילד טוב. מניח שלתפקיד שלו ב"אורות ליל שישי" יש חלק חזק בעניין, אבל הוא לא השחקן הראשון שראיתי ביותר ממקום אחד, אז נראה לי שפשוט יש לו מראה לא קרימינלי. ומצד שני, אולי זה תורם למוזרות ולגורם ההפתעה שיש הדמות.
לידיה - מסתבר שאנשים פה צדקו ואני טעיתי בכך שהריצין היה מיועד לה. ביי ביי, uptight bitch!
כמה מילים על הבימוי - כמו כל פרק שמבוים ע"י יוצר הסדרה וינס גיליגן, זה היה פשוט תענוג לעיניים. מלבד תסריטאי מבריק הוא במאי מבריק. כמובן שהשפה הקולנועית שלו ניכרת לאורך כל הסדרה, גם בפרקים שהוא לא ביים, אבל בפרקים שהוא כן מביים זה מאוד ניכר. כל כך הרבה סצנות ושוטים אהבתי בפרק הזה. סצנת הפתיחה במכונית הקפואה (כולה, ובפרט הטופ שוט של המפתחות נופלים ממגן השמש), כל הסצנה בבית של השוורצים, סצנת הנגרות הקסומה של ג'סי שכמובן כבר ציינתי, השוט של ה-STEVIA אל תוך התה (שבדיעבד מהווה רמז די ברור לעובדה שיש שם ריצין, אבל פספסתי את זה), הסצנה עם סקיילר ו-וולט החבוי, השוט שבו וולט מתרחק מהחלון, השוט שבו ג'ק סוף סוף מת, וכמובן שוט הסיום.
וכמה מילות ביקורת שאני לא יכול בלעדיהן. המזל שאפף את התוכניות של וולט היה קצת "דקסטרי" מדי לטעמי, וזאת מילת גנאי. ב"דקסטר" תמיד הכל מסתדר לו והוא מצליח להשיג בשנייה דברים ששאר המשטרה לא חושבים עליהם. אותו הדבר כאן. ההגעה ללידיה וטוד הייתה קלה מדי. ראינו כבר כמה לידיה לחוצה, אם לא עכשיו אז בפגישה הראשונה בינה לבין וולט. מה הסיכוי שתהיה לה שעה קבועה ומקום קבוע בפגישות האלה, אפילו כשהאנשים השתנו? פשוט לא סביר ולא מתאים לדמות (הכפייתיות והתבניתיות - כן, הסיכון הברור שכרוך הדבר - לא).
שנית, הקלות שבה וולט הורג את כל החבר'ה הנאצים קצת לא סבירה. הרי הם יודעים כמה הוא חכם (ג'ק אפילו אמר לו את זה שני פרקים קודם), לא תבדקו מה יש בתוך האוטו? בתוך תא המטען? ואוקיי, נגיד שלא בדקו, קצת לא סביר שהוא הצליח לחסל ממש את כולם באמצעות הדבר הזה. כולם, בלי יוצאים מן הכלל, היו חייבים להיות נוכחים בחדר? כל החבר'ה במתחם הארי הזה? והמיקום של מכונת הירייה צריך להיות מדויק ברמה כירורגית מדי, וגם כאן נראה שהיה לו יותר מזל משכל. אמנם חבורת הנאצים מעולם לא צוירה כחכמה במיוחד, וכל מה שהשיגו היה מבוסס על אלימות ולא על מוחות פשיעה מבריקים, אבל אלה דברים די אלמנטריים.
אבל הביקורת מתגמדת בסך הכל של הדברים. סיום מעולה לסדרה מעולה, אני מחכה בכליון עיניים לפרויקט הבא של וינס גיליגן.