כשראיתי את פארק היורה בתור ילד הכל היה נראה מדהים, דינוזאורים, העלילה הייתה מדהימה והסרט היה פשוט טוב מדי... הטכנולוגיה בסרט הייתה מדהימה ובאופן לא מקרי המשפט שחזר שם הכי הרבה זה "לא חסכנו בהוצאות" יכול להיאמר גם על הסרט לאותה תקופה - המכוניות שנוסעות ללא נהג היו חלומיות בשבילי, היה שם פאקינג מסך מגע בתוך קופסא ענקית של טלוויזיה... אבל היום אני צופה בזה, בהפרש של יותר מ-10 שנה מהפעם האחרונה שראיתי אותו... ומלבד החלק הויזואלי בו אני כבר יכול לראות את הבובות האלה שהם קוראים להם דינוזאורים (לא שאני אומר שזה לא מרשים) היו גם הרבה דברים שם לא מיושרים עם המציאות מבחינת הכח של הדינוזאורים (חלשים מדי נגד ילדים קטנים), הגדר החשמלית למשל, שכביכול 10,000 ואט והילד לא הפך לגוש שחור ומתפורר..
ועזבו את זה, תסתכלו על הקטע הדבילי שבסוף הסרט, 2 השחקנים הראשיים מנסים לעצור דינוזאור שרוצה להכנס בדלת בעוד ש-2 הילדים במחשב - הילדה פורצת לתוכנה והילד מסתכל עליה ואומר 'מהר יותר! מהר יותר!.
בשלב מסויים השחקנית הראשית מנסה להגיע לרובה שהיה קרוב ממש עם קצות האצבעות שלה וצועקת 'אני לא יכולה להגיע לזה בלי לעזוב את הדלת!!' ואני אומר לעצמי "ראבק, אם רק היה משהו שלא עושה כלום בחדר שיכול להביא בשבילה את הרובה".. בעוד שהילד ממשיך להגיד "קדימה! את יכולה!" ובוהה במסך.
לסיכום,
כמובן שהסרט עדיין טוב ומדהים מבחינת ההתקדמות שלו לאותה שנה, הוא עשוי טוב, עם שחקנים טובים, עלילה טובה... אבל נראה לי שזה שייך לדור הקודם שהיה מתרגש מכל דבר חדש כי פשוט התרגלנו לצפות ליותר...