שש פעמים
מעטים הסרטים האלה. שנותנים לך אגרוף כל כך חזק בבטן. שאחרי הצפייה, קשה לך לקום
כי הוא השאיר בך כזאת מועקה בגלל שהוא נורא מדויק. רק שש פעמים עשה לי את זה (וראיתי לא מעט סרטים 'מטלטלים', ו'רקוויאם לחלום' זה אחד הסרטים האהובים עליי וצפיתי בו אינספור פעמים).
סרט מינמליסטי אבל יש בו המון עומק בלי לדחוף הכל בכפית. התסריט מושלם. המשחק מושלם. הבימוי מדויק.
אם לא הייתה מורגשת הקולנועיות שלו כנראה שהיה אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בסרט דוקו כי הוא היה נורא אמיתי.
אחרי כל זה, הגיע הזמן לציין שמדובר בסרט ישראלי. יותר מזה, מדובר בסרט הראשון של יונתן גרופינקל (הבמאי) וגם של רונה סגל (התסריטאית). הלוואי על כל אחד להגיע לרמה כזאת בסרט ראשון.
הרבה אנשים כנראה ירימו גבה, כי משום מה יש בארץ המון אנטי לסרטים ישראליים. כן, יש ים גרועים. אבל יש גם כאלה
נהדרים שגורמים להדחיק את השאר. בשנה שיש בה גם את הזאב הרע, בית לחם וגם את שש פעמים - אפשר להגיד שהקולנוע הישראלי בהחלט בתנופה והיבול שלו מבורך.